המעלית המודרנית הראשונה הותקנה בעיר ניו-יורק בשנת 1857 ומאז שינתה את פני הערים - בניית מגדלים, גורדי שחקים ובנייני משרדים מרובי-קומות. סקירה היסטורית.
התעשיין והממציא האמריקני אלישע אוטיס (1811-1861) נכנס להיסטוריה כאשר המציא מכשיר בטיחותי המונע ממעלית ליפול במקרה של קריעת הכבל שלה. אוטיס למעשה עיצב את המעלית המודרנית, כפי שאנו מכירים אותה כיום.
בחודש מרץ 1857 התקין אוטיס את המעלית הראשונה בבניין בן 5 קומות, שגובהו 24 מטרים, בבניין ושמו האווואוט (Haughwout) בשדרות ברודוויי, בעיר ניו יורק, ארה"ב. מעלית זו עלתה 300 דולר וטיפסה במהירות איטית למדי, של 20 ס"מ לשנייה בלבד.
נכון, מעליות פרימיטיביות היו קיימות כבר בעת העתיקה: ארכימדס תיכנן סוג קדום של מעלית כבר בשנת 216 לפני הספירה. קיים תיעוד היסטורי עשיר של מעליות פשוטות מסוגים שונים, אך רובן היו מסוכנות לבני אדם וקשות מאוד לתפעול שוטף. המעלית ההידראולית של המאה ה-19, המופעלת באמצעות לחץ שמן על בוכנות, פותחה בצרפת לראשונה ב-1867, עדיין נמצאת בשימוש במספר מקומות בעולם.
המצאתה של המעלית המודרנית, ביחד עם אמצעי הבטיחות שאיפשרו את פעילותה בכל בניין משרדים, חוללה מהפיכה אורבנית ותעשייתית אדירה. אדריכלים ומעצבים הבינו במהרה, שבעזרת מעליות כמו זו שתיכנן אוטיס, הם יכולים לתכנן גורדי שחקים של עשרות קומות, כיוון שעובדי הבניינים כבר לא נזקקו למדרגות כדי לעלות ולרדת. הקומות העליונות בכל בניין, שנחשבו בעבר לבלתי-נגישות ובלתי-מסחריות, פתאום הפכו מבוקשות מאוד.
תוך כמה עשרות שנים, הערים הגדולות במערב החלו להשתנות. שיקגו וניו-יורק הובילו את המהפיכה, שהתפשטה בהדרגה עד יפן, הודו וסין. ב-1880 הומצאה המעלית החשמלית הראשונה ע"י ורנר פון סימנס (גרמניה). בעבר, דירות יוקרה שכנו בקומות הקרקע והקומות התחתונות. כיום, דירות פנטהאוז ודירות-גג נחשבות לשיא הפאר: יש בהן יותר פרטיות, יותר אור-שמש, יותר כיווני אוויר פתוחים, הרבה יותר נוף וכמובן תחושה של עליונות על פני שאר השכנים.
בורג' ח'ליפה, הבניין הגבוה בעולם, שוכן נבנה בעיר דובאי. גובהו המדהים (828 מטרים) וכמות הקומות החריגה שבו (163 קומות). כדי לבנות אותו נדרשו 8 מיליארד דולר, סכום דמיוני במונחים ישראלים. מערך אדיר של 57 מעליות תומך באלפי הדיירים והעובדים בגורד השחקים ההיסטורי הזה. 37 הקומות הראשונות משרתות בית מלון. קומות 45-108 מיועדות ל-700 דירות. שאר הקומות מיועדות למשרדים, כמובן.
בישראל, למשל, מתוכננת בנייתו של גורד שחקים ישראלי חדש בשם "מגדל בין ערים". מגדל זה נמצא בשטח עיריית תל אביב-יפו. מיקום מדויק: בין מתחם הבורסה ברמת-גן ובין מתחם הסיטי של גבעתיים. גובהו המתוכנן: 400 מטרים. כמות הקומות: 100. ברור לחלוטין שלא ניתן אפילו להעלות על הדעת גורד-שחקים כמו "מגדל בין ערים" בעל מאה קומות בלי מערכת מעליות משוכללת שתאפשר תנועה בטוחה, מהירה ונוחה בין כל הקומות.
גם המגדל הבא שצפוי להיות הגבוה בישראל, "מגדל 120" במתחם בורסת היהלומים ברמת גן, יהיה חסר משמעות בלי מערך מעליות סופר-מודרני. כאשר אתה בונה בניין בגובה 520 מטרים, אף שוכר לא יהיה מוכן לעבוד במשרדים בלי מעליות מאובטחות, סופר-מהירות, יעילות, שקטות, אוטומטיות, מבוססות על עין אלקטרונית לפתיחה וסגירה, חסכוניות באנרגיה, ממוחשבות, מנוהלות היטב ומתוחזקות למופת.
ב-160 השנים שחלפו מאז בנייתה של המעלית המודרנית הראשונה, השתנה המרחב האורבני ללא היכר. ערים מרכזיות בעולם מתחרות ביניהן על בניית המגדלים הגבוהים ביותר. בין אם מדובר על בניין מגורים קטן של 3-4 קומות או גורד-שחקים שיש בו למעלה מ-100 קומות, כבר אי אפשר לדמיין יותר את החיים המודרניים והנוחים שלנו בלי המצאתו החלוצית של אלישע אוטיס: המעלית בה אנחנו משתמשים כמעט כל יום, וגם בשבת - לעתים גם בעזרתה האדיבה של מעלית שבת - המצאה יהודית-ישראלית מקורית.